גרזן
מולטיטול
סכיני הישרדות
בגדי עבודה
סכיני גילוף אופינל


עלינו לארץ מרוסיה בהיותי בן 6, ההורים עבדו הרבה וכך הרצון הגדול שלי לצאת להרפתקאות דייג, מצא מענה בעליית הגג בלבד. בעליית הגג בין רהיטים ישנים וציוד הדייג הישן שאבי הביא עימו מהמולדת.
לשווא ביקשתי שוב ושוב מאבי שייקח אותי לדוג, לרוב הוא היה מסרב בריטון עמוק ושקט או זורק אמירה כלשהי על שהוא לא מכיר את הדגים בישראל ולכן זה מסוכן.
באחד הימים החלטתי לעשות מעשה, יחד עם חבר שהיה שותף לכמיהה לדוג, פירקנו את מקלות המטאטא בבתים שלנו וטיפסנו לעליית הגג בבית שלי, שילבנו ידע משותף ובנינו שתי חכות. חכות עם רולר, טבעות, חוט דייג, מצוף, קרסים ומשקולות. ממש כמו חכה אמיתית!
בערב, בהתרגשות מהולה בחשש, ניגשתי לאבי והראיתי לו את מה שהכנתי. הוא בחן את החכה המאולתרת, אמר שהיא לא תעבוד ובאותה נשימה סיפר לי ששמע מחבר לעבודה שיש מקום לא רחוק שאפשר לדוג בו. ביקשתי שניסע שוב ושוב עד שלאחר כמה שבועות נסענו לדוג. זה היה מושלם! כמו כל החלומות שלי, המסתוריות של המים והשיחים הצפופים, חיות הבר והריגוש שבלתפוס דג לראשונה בחיי!!!
מאז התחלנו לנצל כל סוף שבוע שהוא לא עבד בשביל לנסוע ולמצוא מקומות חדשים לדוג, היינו תופסים 60, 80, 100 דגים. אבי היה מנקה אותם, חלק היינו מחלקים למשפחה וחלק מקפיאים. השנים עברו והרבה מהדגים לעולם לא נאכלו.
שמתי לב גם שעם השנים הצלחנו לתפוס פחות ופחות דגים עד שלעיתים היינו חוזרים אף ללא דגים כלל.

ניווט בדד

יום אחד בבגרותי, מתישהו בזמן השירות הצבאי, החלטתי לצאת לטיול בחופשה. לקחתי עימי מעט ציוד דייג, קצת אוכל, שק שינה ומים. נסעתי ברכבת וירדתי בחוף הכרמל, הלכתי לאורך החוף עד שהגעתי למעגן מיכאל. פגשתי שם חבורה מעניינת של 3 חברה עם עז, כלב וחמור שסיפרו שהם באו ברגל מירושלים. הם גם סיפרו שיש מקום נפלא לדייג ממש בסמיכות- בתעלות הניקוז של בריכות הדגים. הבעיה הייתה שהם לא יודעים לדוג וגם הציוד שיש להם לא מתאים, הלכנו יחד והחלפתי איתם חלק מהציוד שהיה לי בתמורה לקצת לחם, עגבניות, בצל וידע בליקוט, לימדתי אותם כיצד מוצאים וחופרים תולעים. על הזריקה הראשונה שלי, היה בידי קרפיון בגודל כף יד וחצי, בזריקה השנייה מושט באותו הגודל. ההתרגשות וההנאה היו רבים, עמדתי לזרוק שוב את החוט אבל אז הכתה בי הרגשת הכרת התודה והכבוד כלפי החיים והחיות. התישבתי בנינוחות אחורה והתחלתי לגלגל את החוט. החברה שלצידי לא האמינו למראה עיניהם: "איך אתה יכול להפסיק! תראה איך הולך לך טוב!" סיפרתי להם איך לפני עשר שנים הייתי תופס 100 דגים, את חלקם בכלל זורק בסוף ואיך היום אני מרגיש כבוד גדול לתפוס שניים. וגם אני בטיול, כך שלא אצליח גם אם ארצה לאכול יותר מכך...
ניקיתי את הדגים וקשרתי אותם על התרמיל, המשכתי ללכת עד לג'יסר אזרקה, ניגשתי לאישה זקנה שישבה בפתח בית על החוף וביקשתי רשות להשתמש במנגל ישן שהיה זרוק אצלהם מתחת לעץ בחצר. אספתי מעט עצים שנסחפו לחוף, יצרתי מענפים ירוקים רשת וצליתי את הדגים. ערכתי שולחן קטן בצל העץ ומול הים. עם חתיכת לחם, עגבנייה ,חצי בצל והדגים - הרגשתי מלך העולם!
דייג BUSHCRAFT הישרדות

מתישהו בסביבות גיל 23, לאחר שסיימתי את לימודיי הנגרות שלי, התמזל מזלי לקבל עבודה על יאכטה. יאכטה שעגנה לשיפוצים במרינה קטנה בתורכיה. לאחר 4 חודשי עבודה מפרכים, היאכטה עמדה להפליג לאיי סיישל, לא כל כך ידעתי איפה זה אבל זה היה נשמע חלומי והרפתקני והצטרפתי להפלגה.
לאחר חודש בו חצינו את הים התיכון, ים סוף ויצאנו אל האוקינוס ההודי, הגענו למאהה סיישל. הסתכלתי אל הנמל וראיתי נשים שחורות גדולות פורקות שקי מלט מספינת מסחר. משהו במראה הזה סימן לי שאני במקום אחר וזר מאוד מאוד ממה שאני מכיר. בתור מי שגדל בשיכוני עולים של רוסים ואתיופים, לא תפסתי את עצמי כגזעני ובכל זאת התמלאתי פחד. התלווה לתחושה הזאת מקרה של חבר ליאכטה שיצא באותו הערב לאינטרנט קפה בחוף ובדרכו חזרה עמד בפני ניסיון שוד על ידי אישה נרקומנית חמושה בסכין.
סירבתי לרדת מהיאכטה ו'היתבוססתי' ברגשות רחמים עצמיים במשך שבוע ימים נוספים מבלי לרדת לחוף. לאחר שנהייתי בלתי ניסבל, 'כושי' הקפטן של היאכטה שלח אותי ליום התאווררות מחוץ לספינה. כמובן שלא סמכתי על המקומיים והחלטתי שלא להשתמש בשום תחבורה ציבורית. פניתי ברגל אל מחוץ לנמל ובכיוון חוף יפה שהחברה המליצו לי עליו.

ההרפתקה מתחילה!

בדרך מעט מהלחץ, החשש והניכור התחלפו בפליאה ויופי שלא נתקלתי בכמותו! עצים טרופיים ענקיים, שלל ציפורים וחופים מהחלומות. בזמן שעצרתי לנוח, שמתי לב שיש סביבי המוני זרעים אדומים יפיפיים של אחד העצים, ליקטתי חופן והמשכתי לחוף.
התיישבתי ובעזרת מחט עבה שהשחזתי לצורת מקדח, קדחתי לאט לאט חורים בזרעים והתחלתי ליצור לי צמיד. צל נחת עלי וכאשר הרמתי את ראשי ראיתי מעלי בחור שרירי גדול ושחור, עם ניב של חזיר בר נעוץ בתנוך אוזנו. הוא חייך ואמר " יה פאפא!!!" ,זאת עבודה מאוד קשה ושכדאי לי להשתמש במקדחה חשמלית. הוא אמר שאם אחזור מחר הוא ישאיל לי מכונה כזאת.

כלי עבודה למלאכות קדומות

בימים הבאים התפטרתי מהעבודה ושכרתי ביקתה קטנה בחוף, באחד הבקרים פגשתי שוב את צ'יטה ודיברנו שעות ארוכות על מלאכות שונות, צחקנו מלא וקבענו להיפגש שוב למחרת. למחרת הוא הגיע לביקתה שלי עם תיק 20 ק"ג של כלי עבודה ובאותו הבוקר התחילה החניכה שלי בתכשיטנות, בליקוט צמחי מאכל ובתרבות הקריאולית.

 
הרפתקאות טבע יער מסלולים
לאחר השירות הצבאי, למדתי נגרות והתמחיתי כשוליה בנגרות מסורתית אצל רב האומן הוולשי- דיוויד הריסון. לראשונה בחיי העצמאיים יצאתי מהקריות וגיליתי שהשכירות בויתקין גבוהה עד מאוד ואינני יכול להרשות לעצמי לשכור בית.
לאחר מחשבה משותפת, דיוויד העלה רעיון שאקים אוהל ליד הנגרייה בפרדס. וכך היה.
הקמתי אוהל קמפינג קטן בצמוד לנגרייה במרכזו של פרדס תפוזים ישן ובפתחו של החורף. בשלושת החודשים הראשונים הרגשתי כאבי גמילה עזים מהמוכר, חשתי בדידות עצומה, הייתי חשוף לאיתני הטבע באופן יום יומי, נאלצתי להתקלח במים קרים ולהתאמץ בשביל שיהיה לי נוח.
פתאום ערב אחד מצאתי את עצמי יושב בנגרייה, תנור העצים דולק מגזעים יבשים שניסרתי בפרדס וביקעתי בגרזן HATCHET, ארוחה חמה מתבשלת, מוזיקה טובה בוקעת מהמערכת הישנה והמאובקת וספר נפלא בידי,בגינה צומחים ירקות ששתלתי, עשבי בר ניפלאים לליקוט ומולי עריסת תינוק משובחת שבניתי. ניהלתי שיחות מרתקות בראשי וצחקתי מבדיחות של עצמי.
הרגשתי שלם, הרגשתי מלך העולם. דבר לא חסר לי והרי היה לי כל כך מעט! לראשונה בחיי הרגשתי שאושרי איננו תלוי באף אחד אחר.
תקופה זו בחיי הייתה מהמלאות והמיוחדות ביותר בחיי, לאחר כל יום עבודה הייתי נוסע באופניים ששיפצתי לחוף המדהים של בית ינאי, הייתי יורד מהצוק עם האופניים על כתפיי, כיוון שהתרגלתי למזג האוויר וחוויתי אותו בצורה בלתי אמצעית, הייתי מהראשונים שהעזו בתחילת האביב להיכנס לים ומיד לאחר מיכן הייתי נישכב על החול החם ונותן לו ולשמש העדינה לחמם את גופי. ספרים ניפלאים ליוו את התקופה. לאט לאט ניכנסו לחיי אנשים בדרך שונה מאשר לפני, זה פשוט היה קורה! ללא מאמץ, במאין קלות וטבעיות. מאז לא ידעתי יותר בדידות...

2. מלאכות יד - יא פאפא!

4. נגרות מסורתית  BUSHCRAFT

נגרות מסורתית RUSTICDAVID

3. האופינל OPINEL הראשון שלי

סיישל היא מדינה קומוניסטית עם משטר מלוכני וללא ייבוא כמעט. חיפשתי נואשות אחר אולר לגילוף ויום אחד ראיתי אומן מקומי מגלף בסכין אופינל OPINEL. ניגשתי ושאלתי אותו אם הוא מוכן למכור לי אותה? הוא השיב שממש לא, אבל שאל אם יש לי משהו שארצה להחליף תמורתה. היו לי שני מסורי קשתית והראיתי לו את זה שפחות אהבתי, הוא התלהב מאוד ומיד החליף איתי.

מתנה מקורית לעצמי!!

כל כך שמחתי על האולר הזה, המגע של ידית העץ שלו היה נעים בכף היד והייתה תחושה שיש לאולר הזה עבר רב של גילוף ויצירה והמשך של שושלת אומנים. התגאיתי בו מאוד.
באחד הימים יצאתי לחפש קוקוס גמדי לתליונים בג'ונגל וכאשר נהייתי רעב ליקטתי אגוזי קוקוס ועצרתי לפצח אותם. הייתי באמצע תהליך הקילוף המסורתי שצ'יטה לימד אותי, כשלפתע הופיע זוג לבוש מהודר. הבחור היה נראה מקומי והבחורה אירופאית. הם ניגשו אלי והציגו את עצמם, הוא נולד בסיישל ועבר בילדותו לצרפת. הוא ראה שאני מנסה לפתוח את הקוקוס והציע לעזור, הוא שאל אם יש לי סכין? מבלי לחשוב הוצאתי את האופינל OPINEL במחשבה שאני אלמד שיטה חדשה לפתיחת קוקוסים ממקומי, הוא נעץ את הסכין בסדק שהיה בקוקוס, לחץ הצידה, ו....שבר אותה!
הוא היה ממש מסכן, אומנם הצטערתי מאוד שהסכין נשברה, אבל עוד יותר צר היה לי לראות אותו עומד חסר אונים על יד הבחורה שאיתו ושני חלקי הסכין בידיו.
10 שנים לאחר מיכן דאגתי שיהיה לי מחסן מלא באופינלים....


 
סכין אופינל OPINEL

1. דייג BUSHCRAFT

5. Chiet'e - מורה דרך - פרק א'

כבר סיפרתי בסיפורים הקודמים, אודות ציט'ה, המורה שלי לתכשיטנות, בושקראפט הלכה למעשה והחיים בכלל...
הפעם ארצה לספר קצת על האיש ולהיזכר באחת התקופות המיוחדות והיפות בחיי...

את ציט'ה פגשתי כאשר הייתי מוכן, כמו שאומרים: "כשהתלמיד מוכן המורה מגיע". ישבתי על החול בחוף הים של אחד האיים היפים בעולם, הייתי לאחר מסע פיזי ונפשי מורכב וידיי עמלו בניסיון ליצור צמיד מזרעים לראשונה בחיי.
צל נפל עליי וכאשר הרמתי את עיניי עבר בי זרם של בין בעתה להתרגשות של ילד שתכף מקבל את מתנת יום ההולדת שלו.
מעלי עמד גבר ראסטפר שרירי ושחור, ניב של חזיר בר נעוץ באוזנו וחיוך רחב על פניו. הוא שאל אותי מה אני עושה ובאותו הרגע התחילה ההכשרה שלי. הכשרה של חיים באי טרופי מכל הבחינות. יצאנו יחד להרפתקאות דייג וצייד, ליקוט פירות, ירקות ואיסוף חומרי גלם לעבודות שמאוחר יותר נימכור לתיירים.
הימים עברו בצחוקים פרועים, טיולים ומסעות בג'ונגל, מסיבות בלילות ומכירת עבודות האומנות שלנו בבקרים.

אתגר סכין המצ'טה

באחד מהימים הראשונים לחונכות, הגיתי רעיון ליצור פאוץ' שיתלבש על החגורה מאגוז הקוקוס, ציט'ה מיד נרתם למשימה וסיפר שיש עץ אחד שהוא בעל הקוקוסים הכי גדולים באי,ציט'ה הינו בעל רגליים קצת עקומות ואנלפאבית, הוא סיפר לי שבמקום ללכת ללמוד בבית הספר, הוא היה צריך לקחת שק קנבס גדול- כמו של פולי קפה, וללכת יום יום לאסוף קוקוסים לחזירים של אימו. הבית של אימו, היכן שהוא גדל, נימצא בראש הר תלול וגבוה ומישם יום יום בילדותו הוא היה יורד ומסתובב בג'ונגל עד שהשק יתמלא. כך הוא זכה לרגליים שגדלו עקום... הוא הסביר לי שכל עץ קוקוס מכיל פירות כמעט זהים וכך אתה יכול לדעת לאיזה עץ איזה צורת פרי תהייה. הלכנו יחד כברת דרך די ארוכה כדי לגלות שבמקום שבו היה העץ, ניבנו שני מיגדלי מלונות. אך למזלנו אחד משלושת העצים שהוא הכיר, שרד. אך העץ היה בגובה בניין של שלוש קומות ולאחר חיפוש מדוקדק מצאנו אגוז אחד בלבד על האדמה, אכן אגוז עצום במידותיו אך רק אחד...ציט'ה היסתכל אל עבר צמרת העץ ואני התחלתי לצחוק עליו ולהגיד שאין סיכוי שהוא מטפס עד לשם. הוא כמובן שתק, נעלם בשיחים ולאחר מספר חבטות מצ'טה בסבך, חזר ובידיו מקל זריקה באורך ובמשקל המתאים. הוא הסתכל ברוב ריכוז אל הצמרת, הניף את המקל לאחוריו וזרק אותו בדיוק ובעוצמה. צליל 'פאק' הידהד מהבניינים ושני אגוזים ענקיים נפלו על האדמה הרכה. לא האמנתי למה שעיני ראו...המצ'טה משמשת באיי סיישל כמולטיטול לכל דבר, איתה מפצלים גזעים, גוזמים ענפים, בונים בתים, מדליקים אש ועוד ועוד..

בכל זאת השלל לא היה רב ולכן הוא אמר שנעשה עיקוף קטן וננצל את הידיים הפנויות שלנו כדי לבקר את דודו, איש תמהוני שאיננו מדבר אנגלית וגר בתחנת נזירים נטושה באחד החופים המרוחקים של האי, הוא רצה שנראה מה שלומו ונביא מגינתו שורשי קאסבה לאחותו- אימו של ציט'ה.

פנינו לכיוון הבית של של דודו, התקשיתי לעמוד בקצב של ציט'ה, הוא קיפץ וזינק בין סלעים ועל העצים יחף ובמיומנות של קוף. הוא הואיל בטובו לעצור מידי פעם כדי להסביר לי על צמח כזה ואחר, חומ ר כזה ואחר. אכלנו אננסי בר, שתינו אלכוהול קוקוסים מותססים וקינחנו בתפוחי סיישלווא. לאחר כשעה הוא סימן לי על הכגיוון הכללי ונעלם לחפש את דודו. הגעתי לחוף בתולי ויפיפה, קונכיות ענק היו מוטלות על החול הנקי ונטול עקבות אדם או צמיג. ללא מחשבה, התפשטתי וניכנסתי לטבילה במים הצוננים. פתאום הישר מולי ראיתי איש גבוה ורזה בבגדים קרועים ובלויים מופיע ובידו כפות דקלים. עין אחת הייתה חסרה לו וכך ידעתי, על פי התיאורים שזהו דודו של ציט'ה. הוא לא כל כך התייחס אלי, אבל אחרי שאמרתי את שמו של ציט'ה כמה פעמים ובהגיות שונות, הוא סימן בידיו שאבוא אחריו.
הגענו יחד לחווה שלו, הוא גידל כל מיני סוגי ירקות ופירות שלא זיהיתי, חזירים ותרנגולות. ציט'ה היה עסוק בעבודה המפרכת של חפירת שורשי הקאסבה הענקיים מהאדמה. קאסבה זהו שורש עמילני דמוי תפוח האדמה ומזכיר בצורתו את הבטטה רק הרבה הרבה יותר גדול.
הצלחנו לשלוף כמה שורשים עצומים ומילאנו שני שקים גדולים וכבדים- לציט'ה ושק אחד קטן וכבד - בשבילי.
שתינו תה מתוק מעשבים שהדוד הכין לנו ויצאנו בחזרה אל הכפר בו התגוררתי. הכנו בימים הבאים שלל מלאכות שונות ומגוונות מכל החומרים שאספנו והחלפנו אותם תמורת הרפתקאות ניפלאות נוספות...בפרק הבא.
 
 

3. נגרות מסורתית  BUSHCRAFT