 
צילום: גיל סתתי
לא זוכר אם סיפרתי לכם על מקום העבודה המיוחד והייחודי שלי.
התמזל מזלי למצוא את עצמי חלק מהצוות החינוכי בבי"ס מיתרים בטיבעון, בי"ס שהוקם ע"י הורים שרצו חינוך ציבורי איכותי. חינוך שיהיה מושתת על עקרונות של חיבור ליהדות- ועל כן הוא נימנה עם הזרם המשלב, פדגוגיה ייחודית- מונטיסורי/מרחבים וחינוך יער משמעותי ובלתי אמצעי.
המודל שבחרנו לקיים בביה"ס הוא של יום יער מלא לכל כיתה כל שבוע! דבר אשר לא נשמע כדוגמתו במרחב של החינוך הציבורי בישראל!!!
הפעם אני רוצה לספר סיפור, סיפור שיכל גם להיות אגדה, או אגדת אמת (כפי שהגננת של הבת שלי אומרת :) אך הוא סיפור אמיתי לחלוטין על כל חלקיו.
ביום רביעי האחרון, יצאנו ליער כיתה ד' יחד עם שרית המחנכת, אביב השותף של שרית, ענת הסטאז'רית מ'שומרי הגן' ואנוכי. הדרך הייתה די שיגרתית, קצת התמרמרויות ילדים על סחיבת ציוד, שיתופים על השבוע, קצת הצקות וכו'.
מתישהו, רגע לפני הירידה מהרחוב ליער, עלתה בראשי מחשבה/תמונה, מחשבה של "לתת להם היום להרגיש את משקל הדברים האמיתי, לא להוביל, לא להחזיק עבורם, הם האחראים לתוצאות היום..." מצאתי את עצמי מתווכח עם המחשבה הזאת. מנסה למצוא טיעונים רציונאליים לכאן ולכאן...ואז התבוננתי על המחשבה והיא לא הייתה מסוג המחשבות של "למה לי?" אלא שמתי לב שהיא הייתה מהסוג של "ככה!". התחושה הייתה שאני עומד לעשות משהו שהוא לא לחלוטין מתוך ההגיון שלי, או לאחר תכנון וחשיבה רבים אלא מן משהו שכזה שנשלחתי לעשותו ועדיין אין לי מושג כיצד, למה זה טוב וכו'.
ניכנסנו ליער והתיישבנו כהרגלנו במעגל המחנה, התבוננתי עליהם וסיפרתי להם על מה שהתחולל בראשי בדרך, על כך שאני אדם חילוני ובכל זאת אני מאמין וחווה משהו 'מעבר'. התחושה בתוכי הלכה והתגברה ואמרתי להם שהיום בתוכנית "אי הילדים", אנחנו המבוגרים לא מחליטים מה ומתי עושים, יש את מעטפת החוקים ששומרת על הבטיחות שלנו כמו תמיד, כאשר אני קורא בקריאה המיוחדת כולם מגיעים וחוץ מזה היום הוא שלהם! אה כן...יש קצת מצרכים שם בשקית...
מה שקרה לאחר מיכן הוא בגדר ה'בלתי אפשרי', דבר שלא ניתן להאמין בו לולא צפו עיניך וחש ליבך!
הם התחלקו לצוותי עבודה, הרבה יותר בשקט וביעילות מאיך שזה קורה כשאני מחלק אותם, היה נראה שהם מתקשרים כמעט בלי לדבר, כמו צבא מאומן היטב שנע כיחידה אחת. צוות האש הציג תצוגה מפוארת של כל החומרים הדרושים להדלקת אש טבעית בימים שלאחר גשם שוטף. זה היה נראה כמו דוכן בשוק של חומרים להדלקת אש! זה כשלעצמו מעיד על רמה גבוה מאוד של מיומנות, ידע חי מיושם, הבנה וכל שאר תבלינים חינוכיים נפלאים.
צוות הליקוט הסתובב ביער וליקט כעשר סוגים של צמחי מאכל בריחות, מרקמים וטעמים שונים, פה ושם ניגשו אלי ושאלו את כל השאלות הנכונות, הייתי אבא כל כך גאה!!! "האם יש צמח דומה אבל רעיל?" "היכן יכול להיות יותר מהסוג הזה?" "למה אנחנו לא מוצאים היום את הסוג הזה והזה?" "האם אני יכול ללמד סוג נוסף?" וכו' וכו'
צוות המטבח עסק בהכנות לבישול פסטה ברוטב יער, חיתוך הירקות ואירגון המטבח קרה להפתעתנו הגמורה ללא נוכחות וצורך כלל, בנו המבוגרים.
לפני שהספקנו להבין מה קורה, צוות האש כבר עמד להתחיל הדלקה במקדח האסקימוסי הקבוצתי- ערכת הדלקת אש קבוצתית בחיכוך מקלות, הדורשת עבודת צוות בתיאום ותיזמון מושלם של כ 10 בני אדם וגם אז זה קשה ביותר. הגעתי לעזור כפי שהם ביקשו ואמרתי להם שאם הם יתאמנו כל השנה, בסוף השנה נוכל לעשות התערבות עם ההורים, של האם הילדים יכולים להדליק אש בערכה הזאת לגמרי בכוחות עצמם וכך להרוויח כסף רב! הם התרגשו וביקשו לנסות בלעדי, הסכמתי ולפני שהספקתי לא להאמין, שמתי לב שכבר יוצא עשן מתחתית הערכה! הרוח שבי בערה וקפצתי מיד לעודד ולשבח! הם התמידו כשתי דקות, ללא הפסקות בכוונה ואמונה מלאים ו....................הצליחו!!! הצליחו ובגדול!!! נוצר גחל עצום מימדים שאותו הם הפכו למדורה בוערת!!!
מיד נתתי את הקריאה המיוחדת ומכל השיחים והעצים הגיחו ילדים והתישבו במהירות במעגל, נבחר מקל דיבור והונחה השאלה במרכז:" האם ניתן לעשות דברים בלתי אפשריים ולמה?"
המעגל שלאחר מכן היה עמוק ומרגש, המהות החינוכית ברוב הדרה!!! כמובן שלא אוכל לספר לכם את אשר נאמר כיוון שאז אעבור על הכלל החשוב "מה שיוצא במעגל, נישאר במעגל!".
היום לא נגמר בזאת, באופוריה שאין כמוה, המשכנו לבישול, למלאכות ולמשחקים בהובלת הילדים. הארוחה הייתה טעימה ביותר והילדים אכלו דברים שלעולם לא היו נוגעים בהם בבית אפילו בקצה המזלג!
אבל ככה זה בחינוך יער, ביער קוראים דברים בלתי אפשריים ומאמינים במה שאי אפשר להאמין בו!
| | | |
|
|
