גרזן
מולטיטול
סכיני הישרדות
בגדי עבודה
סכיני גילוף אופינל
תגובות

הישרדות?! חינוך?! איך אפשר להאמין במה שאי אפשר להאמין...

  
צילום: גיל סתתי


לא זוכר אם סיפרתי לכם על מקום העבודה המיוחד והייחודי שלי.
התמזל מזלי למצוא את עצמי חלק מהצוות החינוכי בבי"ס מיתרים בטיבעון, בי"ס שהוקם ע"י הורים שרצו חינוך ציבורי איכותי. חינוך שיהיה מושתת על עקרונות של חיבור ליהדות- ועל כן הוא נימנה עם הזרם המשלב, פדגוגיה ייחודית- מונטיסורי/מרחבים וחינוך יער משמעותי ובלתי אמצעי.
המודל שבחרנו לקיים בביה"ס הוא של יום יער מלא לכל כיתה כל שבוע! דבר אשר לא נשמע כדוגמתו במרחב של החינוך הציבורי בישראל!!!

הפעם אני רוצה לספר סיפור, סיפור שיכל גם להיות אגדה, או אגדת אמת (כפי שהגננת של הבת שלי אומרת :) אך הוא סיפור אמיתי לחלוטין על כל חלקיו.
ביום רביעי האחרון, יצאנו ליער כיתה ד' יחד עם שרית המחנכת, אביב השותף של שרית, ענת הסטאז'רית מ'שומרי הגן' ואנוכי. הדרך הייתה די שיגרתית, קצת התמרמרויות ילדים על סחיבת ציוד, שיתופים על השבוע, קצת הצקות וכו'. 
מתישהו, רגע לפני הירידה מהרחוב ליער, עלתה בראשי מחשבה/תמונה, מחשבה של "לתת להם היום להרגיש את משקל הדברים האמיתי, לא להוביל, לא להחזיק עבורם, הם האחראים לתוצאות היום..." מצאתי את עצמי מתווכח עם המחשבה הזאת. מנסה למצוא טיעונים רציונאליים לכאן ולכאן...ואז התבוננתי על המחשבה והיא לא הייתה מסוג המחשבות של "למה לי?" אלא שמתי לב שהיא הייתה מהסוג של "ככה!". התחושה הייתה שאני עומד לעשות משהו שהוא לא לחלוטין מתוך ההגיון שלי, או לאחר תכנון וחשיבה רבים אלא מן משהו שכזה שנשלחתי לעשותו ועדיין אין לי מושג כיצד, למה זה טוב וכו'.
ניכנסנו ליער והתיישבנו כהרגלנו במעגל המחנה, התבוננתי עליהם וסיפרתי להם על מה שהתחולל בראשי בדרך, על כך שאני אדם חילוני ובכל זאת אני מאמין וחווה משהו 'מעבר'. התחושה בתוכי הלכה והתגברה ואמרתי להם שהיום בתוכנית "אי הילדים", אנחנו המבוגרים לא מחליטים מה ומתי עושים, יש את מעטפת החוקים ששומרת על הבטיחות שלנו כמו תמיד, כאשר אני קורא בקריאה המיוחדת כולם מגיעים וחוץ מזה היום הוא שלהם! אה כן...יש קצת מצרכים שם בשקית...

מה שקרה לאחר מיכן הוא בגדר ה'בלתי אפשרי', דבר שלא ניתן להאמין בו לולא צפו עיניך וחש ליבך!
הם התחלקו לצוותי עבודה, הרבה יותר בשקט וביעילות מאיך שזה קורה כשאני מחלק אותם, היה נראה שהם מתקשרים כמעט בלי לדבר, כמו צבא מאומן היטב שנע כיחידה אחת. צוות האש הציג תצוגה מפוארת של כל החומרים הדרושים להדלקת אש טבעית בימים שלאחר גשם שוטף. זה היה נראה כמו דוכן בשוק של חומרים להדלקת אש! זה כשלעצמו מעיד על רמה גבוה מאוד של מיומנות, ידע חי מיושם, הבנה וכל שאר תבלינים חינוכיים נפלאים.
צוות הליקוט הסתובב ביער וליקט כעשר סוגים של צמחי מאכל בריחות, מרקמים וטעמים שונים, פה ושם ניגשו אלי ושאלו את כל השאלות הנכונות, הייתי אבא כל כך גאה!!! "האם יש צמח דומה אבל רעיל?" "היכן יכול להיות יותר מהסוג הזה?" "למה אנחנו לא מוצאים היום את הסוג הזה והזה?" "האם אני יכול ללמד סוג נוסף?" וכו' וכו'

צוות המטבח עסק בהכנות לבישול פסטה ברוטב יער, חיתוך הירקות ואירגון המטבח קרה להפתעתנו הגמורה ללא נוכחות וצורך כלל, בנו המבוגרים.
לפני שהספקנו להבין מה קורה, צוות האש כבר עמד להתחיל הדלקה במקדח האסקימוסי הקבוצתי- ערכת הדלקת אש קבוצתית בחיכוך מקלות, הדורשת עבודת צוות בתיאום ותיזמון מושלם של כ 10 בני אדם וגם אז זה קשה ביותר. הגעתי לעזור כפי שהם ביקשו ואמרתי להם שאם הם יתאמנו כל השנה, בסוף השנה נוכל לעשות התערבות עם ההורים, של האם הילדים יכולים להדליק אש בערכה הזאת לגמרי בכוחות עצמם וכך להרוויח כסף רב! הם התרגשו וביקשו לנסות בלעדי, הסכמתי ולפני שהספקתי לא להאמין, שמתי לב שכבר יוצא עשן מתחתית הערכה! הרוח שבי בערה וקפצתי מיד לעודד ולשבח! הם התמידו כשתי דקות, ללא הפסקות בכוונה ואמונה מלאים ו....................הצליחו!!! הצליחו ובגדול!!! נוצר גחל עצום מימדים שאותו הם הפכו למדורה בוערת!!!

מיד נתתי את הקריאה המיוחדת ומכל השיחים והעצים הגיחו ילדים והתישבו במהירות במעגל, נבחר מקל דיבור והונחה השאלה במרכז:" האם ניתן לעשות דברים בלתי אפשריים ולמה?"
המעגל שלאחר מכן היה עמוק ומרגש, המהות החינוכית ברוב הדרה!!! כמובן שלא אוכל לספר לכם את אשר נאמר כיוון שאז אעבור על הכלל החשוב "מה שיוצא במעגל, נישאר במעגל!".

היום לא נגמר בזאת, באופוריה שאין כמוה, המשכנו לבישול, למלאכות ולמשחקים בהובלת הילדים. הארוחה הייתה טעימה ביותר והילדים אכלו דברים שלעולם לא היו נוגעים בהם בבית אפילו בקצה המזלג! 

אבל ככה זה בחינוך יער, ביער קוראים דברים בלתי אפשריים ומאמינים במה שאי אפשר להאמין בו!


 
לעמוד הפוסט תאריך: 16/02/2018 06:56:00 תגובות:
תגובות

חינוך יער- סיר פתיתים ככלי השלכתי


  
צילום: גיל סתתי



סיפור מיוחד במינו, מסוג הדברים שגורמים לאדם להיאנח ולהגיד תודה על ששפר מזלו לעסוק בחינוך ולגעת בלב האנשים!

ביום חמישי האחרון, יצאנו 24 ילדים מכיתה משולבת ה'-ו' ו2 אנשי צוות ליום היער השבועי שלנו. התוכנית היתה פשוטה, להגיע למחנה, להביא את הציוד מהמסתור ולארגן אותו, להדליק אש ולשלוח צוות ל"שוק"- המכולת בשכונה הסמוכה, לצורך קניית מצרכים לארוחת הצהריים.
הכל התחיל כמתוכנן, הגענו ליער, כל ילד וילדה עלו לגבעה למקום אישי למספר דק' של הקשבה ליער ולעצמם, להודיה והתכווננות.

הבאנו את הציוד למחנה והתישבנו לפתיחת בוקר, אמרנו מה בתוכנית ושמענו מה הלך הרוח בקבוצה. התלמידים מיד התחלקו לצוותים ע"פי הדברים שהם רצו לעשות: צוות מטבח, צוות אש, צוות "טיפול" ביער, צוות מתכנן המשחק ומכין העזרים.

לאחר כשעה, האש דלקה בנעימות ובביטחה, האוכל הועמד על הכירה, היער נוקה מזבלים שונים שנסחפו בסופה האחרונה והמשחק היה בשיאו- הוא כלל קשירת הידיים של "התפוסים" בחבל טבעי שהילדים הכינו והשחרור דרש עבודת צוות אשר הצליחה לחבר אף בין ילדים שלעולם לא נצפו בעשייה משותפת...
ובכל זאת, אט אט התחילה להזדחל אווירת פוגענות, הצקות וקללות. ניסיונות לשיח נקודתי ופתרון סכסוכים העלה חרס ומספר ילדים אף הגיעו למצב של ריב ומכות.
אקדים ואומר שבתקופה זו של השנה ובמ
יוחד בכיתות הגבוהות, זוהי תקופה שיש בה הרבה עיסוק גם בתחומי בית הספר בעניינים של העלבות, הצקות, פגיעות, קללות ומכות.

כאשר חזרנו מהמשחק למחנה, עלתה בי תחושה שלא ניתן להמשיך ככה, חייבים בדרך כלשהי לשקף ולהעביר את האחריות על ההתנהגות הפוגעת והמקטינה-בחזרה לחברי הכיתה. כאשר כולם התאספו, התישבנו למעגל הקשבה בנושא 'השנה הבאה', מתוך רצון והבנה שאת חלק מהילדים, הנושא מעסיק כיוון שהם עומדים בפני שינוי גדול- מעבר בית ספר.
המעגל היה מוחזק מאוד מבחינת המרחב הבטוח, שהשיח יהיה מכבד ולכל אחד תינתן הזדמנות מלאה לשיתוף, היה לא קל להחזיק "אנרגטית" את המרחב וברגע כלשהו, השיח היה כל כך לא מכבד שעצרנו את המעגל ופשוט פיזית קמתי והתחלתי לקפל את הציוד. הילדים הבינו שעכשיו מקפלים והצטרפו, ילד אחד - האחראי הראשי על הארוחה, לא קיבל הזדמנות לדבר ולשתף...
כאשר ירדנו אל עבר המסתור, שאלו הילדים, מתי נאכל? השבתי שבאווירה הנוכחית אני לא מרגיש שאפשר להישאר ולאכול ביער. נחזור מוקדם יותר לבית הספר ונאכל שם. 
חלק מהילדים קיבלו את העניין בצורה קשה ביותר. "מה פתאום השקענו כלכך ועכשיו לא נאכל?" "זה לא פייר!" וכו'...
כאשר חזרנו, התישבנו במעגל ושיתפתי אותם על התחושות שלי, על כך שהיער עבורי הוא מרחב בטוח ונקי מפוגענות. הטבע הוא טבע, אין בו טוב או רע. ולכן אני מרגיש שאם אשב ואוכל, זה יהיה כמו להכניס לתוכי את כל האווירה הזאת של הפוגענות, ואני אישית לא עומד לעשות את זה. כן הרגשתי שאני לא יכול לקחת מהם את ההחלטה ולכן שאלתי מה דעתם?
התפתח שיח טעון מאוד, חלק מהילדים ניסו לבקש סליחה בחטף ולטאטא את אשר קרה כדי לקבל את האוכל, הטבחים שהיו מהמתנגדים ביותר להחלטה שלי, התהפכו ואמרו שממש אי אפשר עכשיו לאכול, "זה פשוט לא מתאים!" הם אמרו.
קמנו והתחלנו ללכת, אחד הטבחים שמר בחירוף נפש על סיר הפתיתים, בדרך הצטרפתי לחבורה התוססת שהייתה אחראית על הרבה מההתנהגות הפוגענית וסיפרתי להם סיפורים מחיי סביב עניין האוכל, הברכה והקללה. לאחר ששמעו סיפור מתקופה שבה חייתי עם קבוצת צוענים בהודו ואכלתי איתם על אף תנאי הסניטריה הירודים ובזכות הברכה שבירכתי- הייתי בריא לחלוטין. הם הציעו הצעה:" אם האוכל כרגע מקולל, אז למה שלא נברך אותו?"
אספתי מיד את כולם והכרזתי, הילד הזה הציע הצעה מעולה, אם כולכם תבואו ונעמוד במעגל ונחזיק ידיים ונברך באמת ובכוונה מלאה את האוכל, נאכל אותו כאן! וכך היה עד לרגע החלוקה. הטבח לא היה מוכן בשום פנים ואופן לתת לחבריו מהאוכל: "התנהגתם בצורה נוראית ופשוט אי אפשר לאכול מהאוכל הזה עכשיו!" 
כל שאר הדרך לבית הספר, הרוחות סערו עוד ועוד עד אשר היינו חייבים להפריד בין הניצים והלכתי יחד עם הטבח וסיר הפתיתים לפינה רחוקה בחצר. דיברתי אל ליבו וליוויתי אותו לתחנת ההסעות כדי שיעלה לאוטובוס ויסע לביתו. הוא פחד מאוד מאיך שחבריו יגיבו למעשיו ותכנן לא להגיע לבית הספר יום למחרת...
בסוף היום ישבנו אני והמחנכת השותפה ודיברנו רבות על אשר קרה.

היה לי ברור שעל אף שיום למחרת הינו היום החופשי שלי, אני חייב להגיע כיוון שפתחנו כאן נושא רגשי טעון, שכבר מצטבר בכיתה זמן רב, ועלינו לנסות לקדם את הכיתה או לפחות לתמוך אותם בעיקבות היום שעבר עלינו.
בערב דיברתי ארוכות עם אימו של "הטבח" ובבוקר הוא הסכים להגיע לבית הספר.
הגעתי גם אני וניכנסנו לכיתה. התחלתי בסיפור אישי אמיתי על הדרך שבה ביקורת עוברת בצורה מיטיבה. הילדים שיתפו בהצבעה על "האם המקרה של אתמול ליווה אותם במחשבותיהם?" והיה שיח מאוד מאוד משמעותי על כיצד אנו פועלים בעיקבות הרגשות שלנו, אחת הילדות שהאשימה ללא הפסקה את הטבח על התנהגותו, הגיעה להבנה שגם היא מתנהגת כך ואף רבים אחרים והכיתה הציעה/הזמינה אותו לספר על הכאב שלו שבגללו הוא החליט לא לתת להם את הסיר. אחד הילדים המאשימים הנוספים, הסכים ללמוד כיצד להעביר ביקורת מיטיבה "עם הלב".
הטבח לא הסכים לשתף אך פניו הוארו באור אחר, לא רק שלו. של כל הכיתה. הרגישו באוויר שמהיום חייהם של כל השותפים השתנו. לא יודע עד כמה, אך בברור השתנו. אפילו שלי!
כאשר הכיתה יצאה להפסקה, הילד הטבח הלך לחדר המורים לחמם את סיר הפתיתים שהושאר במקרר...
 
לעמוד הפוסט תאריך: 14/01/2018 09:46:00 תגובות:
תגובות

גרזן גילוף, פיסול, שדאות ובושקראפט

    
  

גרזן

למי מתאים? מתי מתאים? למה מתאים? איזה מתאים?

אתחיל באמירה פשוטה. גרזנים לצורך המטרה שהם נוצרו עבורה  והיא- גילוף פיצול ופיסול, כמעט שלא נימכרים כיום או יותר נכון לא קל להשיגם.
מה שתמצאו בחנויות כלי העבודה ונפוץ בשוק אלה הם גרזנים לעבודות השיפוצים בכלל ולהורדת הטיח מהקיר בפרט. יוצאי דופן הם גרזני הביקוע שתרבות הקמינים עוזרת לשמרם במסגרת תפקידם.

צעדים בשטח ריכזו עבורכם מספר גרזני עבודה אמיתיים במס' רמות ושימושים.
גרזני הכניסה לעולם הגילוף, הבושקראפט-שדאות-הישרדות והפיסול הינם גרזני החיתוך של חברת פיסקרס הפינית, חברה אשר מיוצגת בארץ ע"י חברת ליפק סחר- מהיבואנים היותר חביבים אחראיים ומיקצועים בתחום!
הגרזנים עשויים מפלדה טובה ומחוסמת! את גרזני "הום סנטר" לרוב אפילו לא דאגו לחסם...
הגרזנים הללו מגיעים בשלושה גדלים: 232/379/491 ס"מ אורך,  ,מושחזים ומוכנים לעבודה.

בנוסף היבואן מתחייב לאחריות של 25 שנה!
גרזן ניפלא למי שמתחיל את דרכו בעולם מלאכות השטח, הגילוף והפיסול.

גרזן רמה אחת מעל הינו גרזן הולטפורס hultaforce קלאסיק ידית קצרה וארוכה. 
גרזן תוצרת חברת hults bruk השבדית.
זהו גרזן אשר ניבנה במיוחד עבור תרבות בה עדיין זוכרים את המטרה של הגרזן- גילוף, פיצול, פיסול.
גרזן מעולה לכל איש שדאות, מלאכה ושטח.
מגיע עם נדן עור משובח השומר על ההשחזה וידית עץ ברמת גימור גבוהה.

גרזן במקום הראשון בישראל- כמה מפתיע! תוצרת כחול לבן- עבודת יד של הנפח האומן -ליאן ישראלי.
לליאן 4 סוגי גרזנים (בנוסף לסכיני כפיות וסכיני משיכה- drawknife), גרזן בושקראפט קטן במשקל 550 גרם וסטנדרטי במשקל 650 גרם- מתאים לגילוף חופשי ועבודות שדאות והישרדות.
גרזן גילוף כפיות וגילוף מדוייק- הלהב מתעקל מעט למעלה וממשיך את תנועת הגילוף בשיטת עבודה סקנדינבית- פרי פיתוח ושיתוף פעולה עם אחד מהגלפים המיקצועיים בארץ- מייקי אלפנט.
גרזן נגרות בהשחזה ישרה.
גרזן ויקינגי לעבודות יער שונות.
כל הגרזנים עשויים מפלדה מעולה, מחוסמים כראוי ומגיעים חדים כתער עם נדן עור בעבודת יד.
למעוניינים כדאי למהר ולהזמין, לליאן יש רשימות המתנה בארץ ובחו"ל...

למעט הגרזנים הנ"ל, הוספתי תמונה מקסימה ומפתיעה של שתי ילדות שמבקעות לעצמן גזע להכנת קערות בפרויקט חינוך יער בבית הספר מיתרים טיבעון.
הוספתי את התמונה כיוון שחשוב לי לשתף מניסיוני, פיצול או ביקוע של עץ לא כדאי לעשות עם גרזן איכותי/מושחז. סיכויים טובים להזיק לגרזן ובמקרה של חינוך לעבודה בטוחה- גם סכנת פיתוי להניף את הגרזן טרם שנרכשו המיומנות והדיוק.
ולכן אני ממליץ על ראשי גרזן זולים, כדוגמת אלה הנימכרים בחנות "צעדים בשטח" בתוספת פטיש במשקל בינוני. 








 
לעמוד הפוסט תאריך: 17/12/2017 23:44:00 תגובות:
תגובות

חינוך יער

     
צילום: גיל סתתי



חינוך יער הוא מושג מבלבל ברחוב הישראלי כיום. האם חינוך יער מדבר על שמירה על הסביבה? האם חינוך יער מדבר על טיולים והכרת הארץ? האם חינוך יער מדבר חינוך לערכים ולסובלנות? האם חינוך יער מלמד מיומנויות חיים קדומות=הישרדות?
חינוך יער כפי שאני מאמין בו ועוסק בו, כולל בתוכו את כל אלו ועוד. 
מדובר על תפיסה ערכית עמוקה המשתמשת במרחב הטבעי ככלי לחינוך, כלי לנפש האדם והילד וככלי לחיבור.
בשיעורי היער בבית הספר מיתרים טבעון, אני יוצא עם כל כיתה ליום שלם ביער כל שבוע, ביער אנו מנהלים תנאי מחנה מלאים- מדליקים אש באבני צור, מלקטים ומבשלים ארוחות, מכינים כלי אוכל מחומרים טבעיים, משחקים משחקי התגנבות והסוואה, מתחקים אחר חיות ופוגשים את הטבע בצורה בלתי אמצעית בכל עונות השנה.
היער מעורר ומזמן סקרנות ועניין רבים אצל הילדים מחד ומחייב את השוהים בו בצורה זו, לאחריות, עצמאות, שיתוף פעולה ומעבר דרך קשיים ותיסכולים מאידך.
היער הינו מרחב אידיאלי עבור המחנך לעבודה החינוכית. חלק ניכר מזמן היער מוגדש לעבודה ריגשית/נפשית, אם זה בצורה ישירה של מעגלי הקשבה ומשימות התבוננות והקשבה ואם בצורה ניסתרת, שזורה במשחקים וההתנהלות הכללית.
בימים אלו, אירגון 'שומרי הגן' עוסק בשילוב תכניו בחינוך הציבורי ובבניית תוכנית אקדמית בשיתוף מיכללת אורנים במטרה להקים בתי ספר הלומדים ביער לאורך כל ימות השבוע והשנה.

 
לעמוד הפוסט תאריך: 25/11/2017 00:53:00 תגובות:
תגובות

שיעורי גשם

  
צילום: גיל סתתי


היום יצאנו 21 ילדים ו3 אנשי צוות ליום לימודים מלא ביער "הגשם" :)
משמונה בבוקר ועד שתים בצהריים, פגשנו עולם שונה בתכלית. מאין זמן כזה אחר, אנשים אחרים נימצאים בחוץ, חיות אחרות, הטבע נראה ומתנהג אחרת...
האמת שגם הרגשות והמחשבות שמתחוללות אצל האדם בראש הן שונות. מעברים בין תסכול-פחד-אושר-פליאה-קבלה-חיבור

הרגשתי בר מזל להיות יום ביער בגשם, לראות את זרימת נחלי האכזב ולראות את הילדים עוברים את כל מכלול הרגשות הנ"ל.
גילינו שהבריכה והסכר שבנינו מבעוד מועד, כהכנה לסערה, יצאה נהדרת והתמלאה מים כמצופה, הדלקנו אש תחת הגשם הניתח ואף הכנו לעצמנו תה לשעת הסיפור.

אני שם לב שוב ושוב שציוד בסיסי אך איכותי יכול להוות גשר או הבדל בין חוויה ניפלאה לחווית תסכול עמוקה...מי שהיה לו ציוד גשם נוח ואיכותי היה חופשי לחקר ולהנאה ולמי שלא, היה עסוק בלשפצר את עצמו כל הזמן.
כמובן שגם כמה כלי שטח בסיסיים ואיכותיים עזרו לנו בכל ענייני הקמת המחנה- סכין אופינל לשימוש כללי, סכין הולטפורס בושקראפט לגילוף וחיתוך, מסור משיכה קומלון-ששוב כהרגלו לא איכזב בזמן מאתגר!! וגרזן גילוף לשיבוב ופיצול.

 
לעמוד הפוסט תאריך: 22/11/2017 22:58:00 תגובות: