סכיני הישרדות
סכיני גילוף אופינל

דף הבית >> מעשה בשלוש עצמות
 
 


לפני כשלושה חודשים, סיפרתי לתלמידים שלי על סדנא בעיבוד עצמות שעברתי, ההתרגשות שלי הייתה רבה וסחפה אחריה את הילדים בחלומות ודמיונות. 
כל שנותר עלינו לעשות היה להשיג חומר גלם איכותי להכנת שלל הכלים שהילדים רצו, וכך היה.
נאווה המחנכת שלהם היתה תלמידה למופת ובאחד ממפגשי 'על האש' של משפחתה, היא אספה את העצמות והביאה אותן לשיעור.
למדנו על סוגי עצמות, הכלים שניתן להכין מכל סוג וכיצד לטפל בהן על מנת שלא יהיה חשש למחלות וכו'. הילדים היו כל כך בעניין שעף מלאכת חפירת הבור הענק לצורך הטמנת העצמות, לא ניתקלה בקשיים.
הילדים חפרו בתורות עד שהתקבל בור מרשים בקוטר 50 ס"מ ובעומק של כמעט מטר.
העצמות ניקברו בפנים על פי ההנחיות וכוסו באבנים ואדמה על מנת לשמור עליהן בפני חיות אשר ישמחו מאוד ל"עצם" בתקופה יבשה זו של השנה.
חיכינו בסבלנות חודש והוצאנו את העצמות, הן היו נקיות משאריות שומן, גידים וכו' ובמצב המושלם לתחילת העבודה עליהן.
התחלנו בשטיפה ושיוף פני השטח ולאחר מיכן בתכנון, סימון וניסור הכלי הרצוי.
כאשר בידנו היו שלל כלים, יכלנו להמשיך בעבודה על ידיות ונדנים.
כעת הגיעה הזדמנות ללמוד אודות חומרי גלם נוספים והתכונות שלהם- עץ, עור...בנקודה זו פנינו לשני כיוונים. פשטנו את העור של חיה מודרנית ומקומית הידועה בכינוי העממי- ספת עור, וקיבלנו שיעורי בית להביא עצמות מיוחדות שכלבי המחמד לועסים והן עשויות מעור בלתי מרוכך ובעצם סוג של קלף.
אחד הילדים אשר לקח את המשימה ברצינות, הגיע ביום המיוחל ובעיניו אכזבה מרה, הכלב שלו גילה את המחבוא ואכל לו את העצם.
ניצלנו הזדמנות של אותו היום שהיה גשום וכלל בלוק לימודים בתוך הכיתה והצענו לכיתה טיול עירוני אל מרכז הישוב לצורך קנייה של עור "רו-הייד" בו נשתמש לקשירת הכלים שלהם בצורה שהחוט הקושר מתכווץ ומהדק את כלי העצם לידית העץ.
על פניו המשימה הייתה ברורה וכמובן שהילדים שמחו להרפתקה קטנה מחוץ לכותלי בית הספר. מה שלא ידענו זה שההרפתקה הקטנה רק תקח אותנו להרפתקה חינוכית גדולה וחדשה...
לאחר צעידה בגשם, קטיף עשבים אכילים לנישנוש בדרך הגענו לפתח החנות ושאלנו אם אפשר שכל הכיתה תכנס ותלמד על סוגי עצמות לכלבים וממה הן עשויות, בעלי המקום קיבלו אותנו בשימחה ולאחר ששמעו את ההסברים ואת ההתעניינות וההתלהבות הרבה של הילדים, לא הסכימו לקחת מאיתנו כסף בעד העורות קלף שביקשנו לקנות.
האופוריה הייתה רבה והילדים התחילו להציע הצעות של מה נעשה עם הכסף שנישאר בידנו.
הלכנו למקום שקט וניהלנו מעגל הקשבה בנושא, כל ילד נתן הצעה ולמה לדעתו זה מה שעלינו לעשות. לאחר מס סבבים והצעות פנינו חזרה לבית הספר ללא החלטה.
בדרך חלפנו על פני מספר חנויות ובאחת מהן, בחלון הראווה עמדה לה מסחטת הדרים ידנית בדיוק כמו באחת ההצעות- להשתמש בכסף כדי לייצר עוד כסף...
אך לצערנו מחירה היה רב מהכסף שבידנו ונאלצנו לוותר, באותו הרגע אחד הילדים ראה בחנות אחרת מכונת פופקורן וניבחר צוות נציגים אשר ניכנסו לחנות וביררו פרטים. המחיר והאיכות נישמעו סבירים והחלטנו לרכוש את המכונה.
כל הדרך חזרה התמלאה באין סוף רעיונות, יזמויות ושיתופי פעולה וכאשר חזרנו לכיתה כבר היה בידנו שלד לתוכנית העסקית הראשונה של כיתה ד' של בית ספר מיתרים.

כאיש חינוך המשתמש בכלים ובטכניקות לא שיגרתיות על מנת ללמד ילדים, אני זקוק לעזרתכם- הקוראים הנאמנים-
האם הילדים למדו כאן דבר מה משמעותי? אם כן מהו הדבר?
האם בעיניכם יש טעם בלימודים מסוג זה או שהם בזבוז זמן כאשר מדובר בשעות בית ספר?

אשמח מאוד לתשובות הנבונות שלכם כאן למטה בתגובות...