​ ​
  משלוחים חינם בהזמנות מעל 600 ש"ח  
איסוף עצמי, בתיאום מראש, מקרית טבעון  
  0546405675 מישה  
כתבה על חינוך יער בבית הספר מיתרים-טבעון














היער הוא כמו מורה
 
מישה פינק הוא מדריך ותיק בארגון שומרי הגן, ומלמד ילדים ובני נוער לפתח מיומנויות חיים בטבע.
מישה הוא גם "מורה יער" בבית הספר היסודי מיתרים בטבעון. ארבעה ימים בשבוע יוצא מישה לוואדי הסמוך לבית הספר – בכל פעם עם כיתה אחת - ליום של תגליות, התבוננות ולמידה אחרת.   "היער הוא כמו עוד מורה או מטפל, או עוד הרבה מורים”, אומר מישה. "אם יש מבוגר משמעותי, שיודע ליצר מרחב חברתי בטוח ומרחב פיזי בטוח - יש ריפוי ביער. הרבה דברים הופכים להיות לגיטימיים. אפשר לבקש עזרה, אפשר להיות חלש, אפשר לדבר על מה שאתה מרגיש, אפשר לשחרר”.










 
 



חוויה של העצמה

 
בי"ס מיתרים הוקם לפני שנתיים על ידי קבוצת הורים שרצו חינוך ממלכתי איכותי, עם שילוב של חילונים ודתיים וזיקה עמוקה ומשמעותית לטבע. כיום לומדים בו 120 תלמידים בכיתות א' עד ו'.
 עם הקמתו, ביקש אחד ההורים בבית הספר ממישה להצטרף לצוות, ובמשך השנה הראשונה הוא עבד שם  יום בשבוע. השנה מישה כבר חלק בלתי נפרד מצוות המורים. הוא משתתף בישיבות, מקיים פגישות עם הורים וכותב הערכות בתעודות.  זה לא דבר מובן מאליו. כדי לאפשר זאת ההורים ויתרו על מחשבים חדשים, על רשתות צל לחצרות, על שיעורי העשרה ועוד.
מסביר מישה: "היום שלי במערכת מוגדר כיום יער. אני יוצא עם הכיתה לוואדי הקבוע שלנו. יש לנו בוואדי מסתור של ציוד, רוב הציוד נשאר שם מוחבא. התהליך של גילוי המסתור ובנייתו נעשה עם התלמידים. הם עקבו אחרי קמטן (מן של לטאה) שזחל לתוך גזע שקרס וכוסה בשיחים – וגילו שם חלל מוסתר ונהדר. אנחנו קוראים לו "מסתור הקמטן” ומטמינים בו כלי עבודה, חפירה ובישול. מדי פעם אנחנו יוצאים למקומות אחרים כדי לגוון, להשיג חומרי גלם חדשים, הולכים לחזרה של קבוצת תיאטרון היער או אם מישהו מהשכונה מזמין אותנו ללקט איתו. יש לנו קשר עם הקהילה”.
 “המטרות שאני רוצה להשיג ביום היער הן בעיקר רגשיות. הכלי שאני משתמש בו הוא השהות בטבע ובחוץ. זה משרת הרבה דברים: שיתוף פעולה – חייבים להיעזר בחבר, יש ביחד ויש מרחב. התבוננות - כמורה אני יכול להתבונן בהם כשהם עובדים, לגשת למי שצריך, לתמוך. עצמאות - כשנותנים להם לעשות דברים אמיתיים, הילדים חווים העצמה אדירה. אם לדוגמה הם רוצים להדליק אש, הם צריכים לאסוף את כל החומרים, להכין את השטח, להדליק את האש באבני צור או בדרכים אחרות. זה מחזק את הכבוד ואת ההערכה שלהם לאש שהדליקו. סביב הנושא של הכלבת, לדוגמה, הכנו מקלבת – מקל נגד כלבת. הילדים הבינו שהם לא חייבים להיות חסרי אונים והם יכולים להכין לעצמם כלי להגנה ולדעת איך להשתמש בו”.
 














לא מפחד מתסכול
 
ביום היער מתלווים למישה גם המחנכת של הכיתה, הסייע/ת וסטאז'רים של שומרי הגן. גם המחנכים עברו אצלו השתלמות, בשיתוף עופר ישראלי – מי שייסד את ארגון שומרי הגן. ההשתלמות כללה חיבור ליער, קצת מלאכות קדומות ובעיקר להעריך, להוקיר וליהנות מלהיות בחוץ – בכל יום ובכל מזג אוויר. "רצינו לגרום למורים להרגיש בנוח ביער. אפילו קיימנו בקיץ מפגש צוות, שנמשך יומיים והתקיים ביער, כולל לינה. זה ממש גרם לצוות להיות שותף מלא לדרכי – והשותפות הזו עוברת לילדים. בלי השותפות עם המורים זה לא היה מצליח.  המורות שיוצאות איתי ואני ממשיכים ביחד את העבודה שהן עושות בכיתה. הן תמיד שם בשבילי כשאני זקוק לתמיכה, לעצה עצה או לכל דבר אחר. אנחנו עובדים יחד כתף אל כתף”.
למישה יש אוטונומיה מוחלטת לגבי התכנים והאופי של היום "שלו". המחנכות מצדן נהנות מהעובדה שהן יכולות להיות יותר בהתבוננות על הילדים. "אנחנו מדברים באותה שפה, ביער ובכיתה, וזה עובד ממש טוב. המורות משקפות לי שהן מרגישות את היער בכיתות. למשל החוקים של מעגלי ההקשבה מהיער עוברים גם לבית הספר".
“בחינוך יער יש אפשרות לקדם תהליכים פנימיים. אני עוזר לילדים להאמין ביכולות שלהם, לפתח כוח רצון והתמדה. הילדים תמיד רוצים לבוא ליער, הם להוטים ואני יכול להציב להם אתגרים. כך הם שוברים את האמונות שיש להם לגבי היכולות שלהם: 'אין סיכוי שנדליק אש אחרי הגשם' – והם מצליחים. 'אין סיכוי שאצליח לנסר בול עץ' – והם מצליחים.
"ביער פוגשים גם הרבה תסכול, ואני לא מפחד מזה. אני רואה ילדים שנורא רוצים לעשות משהו, אבל הם לא מצליחים לעמוד בחוקי הבטיחות. זה מתסכל אותם, אבל זה גם מעורר בהם מודעות למרחב, לשמירה על הגוף שלהם, על הציוד. היער ממש מאפשר את זה כי אתה כל הזמן מתנגש במשהו - פיזית או נפשית, וזה מחייב אותך להתעורר למציאות של אחריות. אני מלמד אותם לתעל את התסכול שלהם ללקיחת אחריות ולכוחות של עשייה: אני לא אעשה במקומך - אבל אתמוך בך. קר לך? בוא תדליק אש. לא נוח לך? בוא תבנה מחסה או כיסא”.
“היום, חצי שנה אחרי שהתחלנו, הם משחקים, הם מכינים כלים ועובדים בכלי עבודה, הם שומרים על החוקים, עוזרים זה לזה. למשל ילדה הפכה אבן בצורה לא בטיחותית וחברות שלה מייד הפנו את תשומת ליבה והזכירו לה איך נכון לעשות”.
 
 



















מכיר את הנפש של הילד

 
90 אחוז מהילדים שמחים לצאת בכל מזג אוויר. גם בימי הגשם לא ביטלנו אפילו יום יער אחד. המטרה לא הייתה להצליח לשרוד במזג אוויר קשה, אלא שלא יהיו דברים בחיים שלנו שימנעו מאיתנו לעשות משהו שאנחנו מאוד רוצים. עשינו הכל כדי שנוכל להיות בחוץ ושיהיה לנו נעים. בנינו מחסה, הדלקנו מדורה וייבשנו עצים למדורה גדולה, הכנו מרק חם, הכנו ספסלי ישיבה מבולי עץ כדי לא לשבת בבוץ. ילדים אספו עלים וענפים ויצרו מעין שטיח כדי לא לדרוך על הבוץ. יש פה אנרגיות של כל הקבוצה, שמרימות את כל הילדים.
“אנחנו בעצם מפתחים שפה. יש פחות ופחות פוגענות. משהו ביער מוציא ממך תמימות, יש תחושה של אחווה, הם דואגים זה לזה, אכפתיים הרבה יותר ממה שאני רואה בבית הספר. ההורים הופתעו לגלות כמה עמוקה ההיכרות שלי עם הילדים, עם הנפש של כל ילד וילד. הם ממש התרגשו, לפעמים עד דמעות, מלראות מה היער מאפשר לי לראות בילד שלהם”.
 
כל הזכויות על כתבה זו שמורות לרשת הירוקה.
http://www.reshet-yeruka.net/
 
      מלאכות עץ להורים וילדים

הרעיון למדור זה נולד מתוך התבוננות בתהליך שהילד שהילד שלנו עבר ממאז שקיבל ליום הולדתו הרביעי, פטיש טפסנים אמיתי לילד.
מה שהתחיל כמשחק בלהכניס ולהוציא מסמרים מתוך חתיכות עץ, הפך בהדרגה לבניית צעצועים ומכוניות, מדפים, שולחנות קטנים, שרפרפים ולאחרונה אף כלוב לחיות המחמד שלו.
במדור זה נלמד טכניקות עבודה ודרכי שימוש בשלל כלי עבודה אמיתיים. טכניקות ודרכים שפיתחתי מניסיוני במיוחד עבור ילדים ומתלמדים, כמו כן אחלוק איתכם מהידע והניסיון שלי בנגרות מסורתית, הדרכות 'שומרי הגן' ושלל מלאכות קדומות שאספתי בזמן מסעותיי בעולם.












חומרים
  1. לייסטים מעץ מלא- שאריות מהפח של הנגרייה
  2. מקל מהמטאטא של סבתא (או כל מוט עגול אחר)
  3. דבק פלסטי לבן
  4. מסמרים דקים מהמחסן של סבא
  5. 4 שייבות מתכת קטנות











כלי עבודה
  1. מסור יד סטנדרטי לניסור ברזל- אידיאלי למנסרים המתלמדים/ילדים, סלחני לטעויות במגע עם הגוף בזכות השיניים הקטנות, עדיף על מסוריות קטנות לילדים כיוון שתנועת הניסור האפשרית יותר ארוכה והמסור עצמו יותר עמיד ויציב
  2. פטיש טפסנות למבוגר
  3. פטיש טפסנות לילד- ניתן להשיג במשקל 8 אונקיות- יהפוך לחברו הטוב של ילדכם!
  4. מלחציים שולחניים קטנים- לא חובה אך עוזר רבות ללימוד ולבטיחות בראשית הדרך
  5. נייר שיוף- בדרגה 120, מודבק או מהודק לקוביית עץ בינונית
 















הסתכלו על חומרי הגלם ותכננו כיצד ברצונכם שהמכונית תיראה.
הכינו את כל החלקים להם תזדקקו.
 
חפשו ומיצאו בביתכם/במחסן או בחצר מקום נוח לחיבור המלחציים-על השיש הבולט במרפסת במקרה שלנו (:
חברו את המלחציים וקבעו את חתיכת העץ אותה אתם מתכננים לנסר.
נסרו חתיכות באורך הרצוי, הלייסט הרחב יותר ישמש כבסיס המכונית.
 














 
החזיקו את "קוביית השיוף" ביד אחת ואת החלק המנוסר ביד השנייה.
שייפו את פינות החלקים עד אשר ירדו כל הזיזים והחתיכות יהיו חלקות ונעימות למגע.
 













 
סדרו את חלקי המכונית על פי התכנון.
מירחו דבק בין שני החלקים הראשונים- הבסיס והחלק מעליו.
הצמידו את שני החלקים יחד ומקמו אותם במיקומם הסופי.
 













 
טריק של סבא רבה שלי פינחס שהיה נגר עוד בתקופה שהנגר היה מקבל בול עץ ומנסר ממנו לוחות עם מסור יד-כדי למנוע עד כמה שאפשר את פיצול העץ כאשר מחדירים אליו מסמר, החזיקו את המסמר הפוך- הראש כלפי הרצפה והחוד כלפי מעלה (וודאו שאתם על ריצפת בטון/אבן )ותנו 3-4 מכות "הצלפה" על החוד עד אשר תראו שהוא נימעך (על תתייאשו עם בפעמים הראשונות המסמר יתכופף, לומדים עם הניסיון...).
הניחו את החוד המעוך של המסמר על גבי החלק שאתם עומדים לחבר, קחו טווח ביטחון של כ 1.5 ס"מ מקצה חתיכת העץ למניעת הפיצול והחדירו את המסמר עד לסופו- בערך כשני מסמרים לכל חלק.
מעיכת החוד מביאה לכך שהמסמר "מועך" את דרכו בעץ לעומת "מבקע" את דרכו כאשר החוד שלם.
 















 
הכינו מסמר "מעוך" חוד והחדירו אותו במרכז הלוחית העגולה שניסרתם ממקל המטאטא עבור הגלגלים.
המשיכו עד אשר החוד בולט כ שלושה מ"מ מהצעד השני ו"תלו" עליו שייבת מתכת קטנה.
מסמרו את הגלגל כ 1.5 ס"מ מקצה קוביית הבסיס וכ 0.5-1 ס"מ מהתחתית כך שהגלגלים ירחיקו את הבסיס מהאדמה.
לאחר מסמור הגלגל הראשון, מומלץ להניח את הקובייה על גבי שני ליסטים, אחד מכל צד של הגלגל התחתון, להקלה בחיבור.
שייבת המתכת תשמש כמייסב פשוט.
 










 





סעו לדרך!